צילום בעקבות סיפור. הסיפור שנקרא "מלכת השקט" .
רוח נושבת מעל לאנשים הממהרים לאסוף את חפציהם ולחזור לביתם טרם רדת החשכה. חוץ ממנה.
כפות רגליה רומסות את החול הרך והגלים הקרירים מלטפים אותן.
עיניה נעוצות בלהבה השוקעת באופק.
הים הוא המקום היחיד בו היא יכולה לשהות מבלי להרגיש את הקור והטלטול של הסערות המשתוללות בחייה. ויחד עם השמש שוקע גם הצבע בעיניה…
וזוהי ריין. מלכת השקט.
באישון לילה, שוכבת על מזרון בפינה ומקשיבה מלכת השקט לצעקות וצלליות האימה על הקיר הקטן. וזיכרון טעם הדם כבר ממלא את פיה.
בבוקר, שכבת קור לבנה עוטפת את הרחובות ורעש חנוק של תלונות ילדים בדרכם לבית הספר. שם, היא יושבת בקצה הכיתה עטופה במעיל ובדממה. שומעת מלכת השקט את סיפוריהם של חברי כיתתה.
סיפורים שמספרים על ילדה אחת, מוזרה, שגרה על גדות הנהר. שיער חום יש לה ועיניים קפואות- בדיוק כמו מילים בגרונה.
עשרות גרסאות שמעה כבר. אולי נולדה אילמת. אולי קולה הלך לאיבוד. אולי קולה הוא כשל מפלצת והיא מעדיפה שלא ישמע.
או שאולי בכלל הים, אותו היא כל כך אוהבת, כמו בסיפור של בת הים הקטנה העניק לה את החופש לחיות אך בתמורה לקח את המילים.
חלק מהסיפורים היא משרבטת במחברת.
ובלילות בהם השלג צונח מחוץ לחלונה היא מדמיינת. מה יכול לקרות אילו הייתה הדמות מהסיפורים, איך חייה היו נראים.
והאמת היא שמלכת השקט כלל אינה מלכת השקט. היא מדברת ותמיד דיברה. זה פשוט שלא היה שם אף אחד שישמע את המילים שלה…
וזה הסיפור שכתבה מיה, נערה בת 15 וחצי. כתיבה מהווה חלק מאוד משמעותי בחייה ואני מאוד אוהבת את סגנון המיוחד שלה, לפעמים הנוטה לדרמה ולפטליות מסוימת,דבר שדי מאפיין את בני גילה…
אם גם לכם יש סיפור מעניין שהייתם רוצים לצלם אותו או יש לכם רעיון לסיפור, מוזמנים להתקשר ונשמח ליצור בשבילכם את החלום!
Facebook Comments